עד כאן – העבודה היא עליכם: אתם אלה שצריכים לרוץ על כפות הרגליים, ואתם אלה שצריכים לשמור עליהן לאורך כל הדרך. עם זאת, זה רק חלק מהסיפור. גם אם הכול תקין – לכל ספורטאי, ובמיוחד לרצים – השעון הביולוגי דופק, לכל אחד בקצב שלו.
בטווח הרחוק, אפשר להניח הנחה ריאלית, שעם או בלי ריצה (בעיקר עם), כמעט כולנו נסבול מבעיה כזאת או אחרת בכף הרגל – בייחוד ככל שנתקדם עם הגיל. חלק מזה אלה טעויות אנוש: ריצה נכונה היא לא רק ידע, אלא בעיקר תרגול. כל נחיתה לא טובה מסכנת את כף הרגל, או כל דבר אחר שמחובר אליה (כאבי צוואר וגב בהחלט עשויים להופיע גם הם).

חלק מזה, הן בעיות גופניות שייתכן שהיו לנו עוד לפני – פלטפוס, קשת גבוהה וכן הלאה. הבעיה כאן היא פגיעה במנגנון המדויק של כפות הרגליים לבלימת זעזועים. כמו שאמרנו, המנגנון הזה עתיד להישחק במשך השנים כך או כך – ועבור רבים מאיתנו, המנגנון הזה לוקה בחסר מלכתחילה.

כאן נכנסים המדרסים לתמונה. כמו כל סוג של מדרסים לספורטאים, התפקיד של מדרסים לריצה הוא כפול: מצד אחד, הם לכשעצמם סופגים חלק ניכר מהזעזוע של המכה, מה שמקטין את העומס על כף הרגל. מצד שני, הם מאפשרים לכף הרגל – בין אם היא תקינה ובין אם לוקה בחסר – לבלום את הזעזוע שמגיע אליה באופן מיטבי. זאת הסיבה שמדרסים לריצה מוכרחים להיעשות בהתאמה אישית: כל כף רגל והחותם המדויק שלה, עם הבעיות המדויקות שלה.

נעלי ריצה – טובות כל שתהיינה – לא מותאמות אישית לכף הרגל, ולא תמיד מתוכננות לפי משטחי ריצה (למרות שריצה על חול הים וריצה על האספלט הם שני דברים שונים). המדרסים מאפשרים לכם להגדיל את מרחב המשטחים שאתם רצים עליהם – וגם מאפשרים לכם יותר מקום לטעויות (הנזק של דריכה לא טובה קטן משמעותית). לכן, זה לא רק עניין של טיפול בבעיה קיימת – אלא גם מניעה של היווצרות והחמרה של בעיות אורטופדיות. עבור מי שאוהב לרוץ – זאת באמת השקעה חיונית.