פרונציה וסופינציה הן שני מושגים שכל מי שבדק פעם נעלי ריצה או מדרסים שמע עליהם, אבל מעטים יודעים מה הם באמת אומרים. במאמר הזה תגלו מה קורה בכף הרגל בכל צעד, מתי פרונציה או סופינציה הופכות לבעיה, מה המחקר אומר על הקשר שלהן לפציעות ואיך מדרס משפיע על התנועה.
מה זה פרונציה וסופינציה
פרונציה היא גלגול קל של כף הרגל פנימה אחרי הנחיתה. הקשת יורדת קצת, וכף הרגל הופכת לגמישה יותר וסופגת את הזעזוע.
סופינציה היא הגלגול של כף הרגל החוצה לקראת הדחיפה. הקשת עולה, וכף הרגל מתקשחת והופכת למנוף יציב שדוחף את הגוף קדימה.
פרונציה וסופינציה בתנועה אחת
כדי להבין איך שתי התנועות עובדות יחד, צריך להסתכל על צעד אחד מההתחלה ועד הסוף. הנחיתה מתחילה בדרך כלל בצד החיצוני של העקב, ומיד אחר כך מגיעה הפרונציה, כשכף הרגל מסתגלת לקרקע. באמצע הצעד כף הרגל עוברת בהדרגה לסופינציה, ובסוף היא דוחפת את הגוף קדימה מהבוהן הגדולה.
התנועה מתרחשת בעיקר במפרק התת טלרי, שבין עצם הקרסול לעצם העקב, ומשם היא משפיעה על כל המבנה של כף הרגל, ובהמשך גם על השוק והברך.
כשהגלגול פנימה מוגזם
בפרונציית יתר כף הרגל ממשיכה להתגלגל פנימה יותר מהרגיל, או נשארת במצב הזה זמן רב מדי. הקשת יורדת יותר, הקרסול נוטה פנימה, ולעיתים גם השוק מסתובבת פנימה.
פרונציית יתר מופיעה לא פעם יחד עם פלטפוס, אבל אלה לא אותו דבר. פלטפוס מתאר את מבנה הקשת, ופרונציה מתארת תנועה. יש אנשים עם קשת נמוכה שהתנועה שלהם תקינה, ויש אנשים עם קשת רגילה שמתגלגלים פנימה יותר מדי.
סופינציה מוגברת, הצד השני
אצל חלק מהאנשים כף הרגל כמעט לא מתגלגלת פנימה, ונשארת על הצד החיצוני לאורך רוב הצעד. המצב הזה נקרא סופינציית יתר, או תת פרונציה. הוא נפוץ יותר אצל אנשים עם קשת גבוהה.
כף רגל כזו עשויה להיות נוקשה יותר, ולכן היא סופגת פחות זעזועים. העומס נשאר על הצד החיצוני של כף הרגל והקרסול, ויש מי שמרגישים זאת ככאבים בצד החיצוני של כף הרגל או כנטייה לנקעים.
שלושה סימנים שאפשר לבדוק בבית
שחיקת הנעליים – שחיקה קלה בצד החיצוני של העקב היא נורמלית אצל רוב האנשים, כי שם מתחילה הנחיתה. שחיקה בולטת בצד הפנימי של הסוליה, בעיקר באזור הבוהן הגדולה, יכולה להעיד על פרונציה מוגברת. שחיקה לאורך כל הצד החיצוני יכולה להעיד על סופינציה.
מבחן כף רגל רטובה – מרטיבים את כף הרגל ודורכים על נייר או על אריח כהה. טביעה רחבה שבה רוב החלק האמצעי של כף הרגל נוגע במשטח יכולה להעיד על קשת נמוכה. לעומת זאת, טביעה שבה החלק האמצעי צר מאוד יכולה להעיד על קשת גבוהה.
מבט מאחור – עומדים יחפים ומבקשים ממישהו להסתכל על הקרסוליים מאחור. גיד אכילס שנוטה בבירור פנימה יכול להעיד על פרונציה מוגברת.
הבדיקות האלה נותנות כיוון בלבד. הן בודקות את כף הרגל בעמידה, ופרונציה וסופינציה הן תנועות. את התמונה המלאה נותנת בדיקה של הדריכה עצמה, בהליכה.
מה המחקר אומר על פרונציה ופציעות
במשך שנים פרונציה נחשבה לגורם סיכון מרכזי לפציעות, ובמיוחד בריצה. מחקר עוקבה שליווה במשך שנה 927 רצים מתחילים מצא שפרונציה מתונה לא הייתה קשורה לסיכון מוגבר לפציעה אצל רצים שהתחילו לרוץ בנעל ניטרלית. החוקרים ציינו שנדרש מחקר נוסף כדי לבדוק אם אצל בעלי פרונציה חזקה במיוחד הסיכון כן גבוה יותר.
המשמעות המעשית היא שפרונציה בפני עצמה לא בהכרח מעידה על בעיה. היא הופכת לרלוונטית יותר כשהיא מלווה בכאב, בפציעות חוזרות כמו שין ספלינט או כאבי ברכיים אחרי ריצה, או בתסמינים שמופיעים בזמן פעילות. במקרים כאלה כדאי לבדוק את התמונה המלאה: עומסים, נעליים, כוח שרירים ודפוס הדריכה.
איך מדרס משפיע על התנועה
מדרס לא "מתקן" את כף הרגל, אבל הוא יכול להשפיע על האופן שבו היא נעה. מדרס עם תמיכה מתאימה בקשת ובעקב יכול להפחית את הגלגול פנימה בפרונציה מוגברת. בסופינציה, המטרה יכולה להיות שונה: לשפר את בלימת הזעזועים ולפזר את העומס מהצד החיצוני.
ההתאמה משנה. מטה אנליזה שבחנה 29 מחקרים מצאה שמדרסים, נעלי ריצה עם שליטה בתנועה וטייפינג הפחיתו את הגלגול פנימה של העקב, ושמדרסים מותאמים אישית היו יעילים יותר ממדרסים מוכנים מהמדף. עם זאת, המחקרים שנכללו בה היו שונים מאוד זה מזה.
לכן, מדרסים אורטופדיים יכולים לעבוד בצורה טובה יותר כשהם מותאמים לכף הרגל ולדפוס הדריכה הספציפיים. מדרסים בהתאמה אישית מתחילים בבדיקה של מבנה הקשת ופיזור הלחצים, כך שהמדרס מתאים לכף הרגל ולתנועה שלכם ולא לתבנית כללית. אצל רצים, שבהם העומס על כף הרגל חוזר אלפי פעמים בכל אימון, ההתאמה הזו עשויה להיות חשובה במיוחד.
ומה עם פרונציה וסופינציה ביד?
אותם מונחים משמשים גם לתיאור תנועה של האמה. בפרונציה כף היד מסתובבת כך שהיא פונה כלפי מטה, ובסופינציה היא מסתובבת כלפי מעלה, כמו כשמחזיקים קערה. העיקרון דומה, אבל מדובר במפרקים ובשרירים אחרים לגמרי.
