כף הרגל נושאת את כל משקל הגוף בכל צעד, ובכל זאת מעטים יודעים ממה היא בנויה. במאמר הזה תגלו מאילו עצמות היא מורכבת, איך קוראים לכל חלק בה, מה תפקיד הקשתות, המפרקים והשרירים, ואיך כל המבנה הזה עובד יחד בהליכה.
כף הרגל היא אחד המבנים המורכבים בגוף האדם. היא צריכה להיות גמישה מספיק כדי להסתגל לכל משטח, ויציבה מספיק כדי לדחוף את הגוף קדימה. הבנה של המבנה שלה, עוזרת לנו להבין גם מאיפה מגיעות רוב הבעיות הנפוצות בכף הרגל, ולמה פתרון שמתאים לאדם אחד לא בהכרח מתאים לאדם אחר.
מבנה כף הרגל במספרים
כל כף רגל מורכבת מ־26 עצמות, 33 מפרקים ויותר ממאה שרירים, גידים ורצועות, שעובדים יחד כדי לשאת משקל, לאפשר תנועה ולהעביר כוח. זאת אומרת, בשתי כפות הרגליים יחד נמצאות 52 עצמות, כרבע מכל העצמות בגוף האדם.
שלושת החלקים של כף הרגל
החלק האחורי: העקב והקרסול
החלק האחורי בנוי משתי עצמות. עצם הקרסול (טאלוס) מתחברת לשתי עצמות השוק ויוצרת את מפרק הקרסול. מתחתיה נמצאת עצם העקב (קלקנאוס), העצם הגדולה ביותר בכף הרגל, שסופגת את המגע הראשון עם הקרקע בכל צעד.
החלק האמצעי: הגשר של כף הרגל
החלק האמצעי כולל חמש עצמות: עצם הסירה (נביקולרית), עצם הקובייה (קובואידית) ושלוש עצמות היתד. יחד הן יוצרות את מבנה הקשתות ומעבירות את העומס מהעקב אל קדמת כף הרגל.
החלק הקדמי: עצמות המסרק והבהונות
החלק הקדמי כולל חמש עצמות מסרק ארוכות ו־14 עצמות אצבע (פלנגות). לכל אצבע יש שלוש עצמות, חוץ מהבוהן הגדולה שיש לה שתיים. מתחת לראש עצם המסרק של הבוהן הגדולה נמצאות גם שתי עצמות ססמואידיות קטנות, שעוזרות לה לשאת עומס בשלב הדחיפה.
שמות חלקי כף הרגל ביום יום
מעבר לשמות האנטומיים, אלה החלקים שרובנו מכירים שמדברים עליהם ביום יום:
- עקב – החלק האחורי שעליו נוחתים. כאן מופיעים לרוב כאבים כמו דורבן.
- קשת – החלק הפנימי המקומר שאינו נוגע ברצפה.
- גב כף הרגל – החלק העליון, שנקרא גם "גשר".
- כרית כף הרגל – האזור שמתחת לבסיס האצבעות, שמקבל עומס גבוה בשלב הדחיפה. כאב באזור הזה נקרא מטטרסלגיה.
- בהונות – חמש האצבעות, שתורמות לשיווי המשקל ולדחיפה.
- קרסוליות – הבליטות בשני צדי הקרסול, שהן בעצם קצוות עצמות השוק.
קשתות כף הרגל
לכף הרגל שלוש קשתות: קשת אורכית פנימית, הגבוהה והמוכרת ביותר, קשת אורכית חיצונית נמוכה יותר, וקשת רוחבית שעוברת לרוחב החלק האמצעי. הקשתות פועלות כמו קפיץ. הן סופגות זעזועים, מפזרות את העומס ומאפשרות לכף הרגל להסתגל למשטח.
גובה הקשת משתנה מאדם לאדם. קשת נמוכה מאוד נקראת פלטפוס, וקשת גבוהה במיוחד משנה את פיזור העומס בכיוון ההפוך. בשני המקרים העומס על אזורים מסוימים בכף הרגל גדל.
מפרקים, רצועות וגידים
מפרק הקרסול מאפשר את התנועה של כף הרגל למעלה ולמטה. מתחתיו, המפרק התת טלרי שבין עצם הקרסול לעצם העקב מאפשר לכף הרגל להיטות פנימה והחוצה. זו התנועה שעוזרת לה להסתגל למשטח לא ישר, והיא גם זו שמעורבת בנקע בקרסול.
הרצועות מחברות עצם לעצם ומייצבות את המפרקים. הפסיה הפלנטרית היא רקמה עבה שנמתחת לאורך תחתית כף הרגל מהעקב ועד בסיס האצבעות, ותומכת בקשת. גיד אכילס מחבר את שרירי השוק לעצם העקב, ומאפשר לעמוד על קצות האצבעות ולדחוף את הגוף קדימה. עומס יתר עליו עלול להוביל לדלקת בגיד אכילס.
שרירי כף הרגל
את השרירים שמניעים את כף הרגל מחלקים לשתי קבוצות. שרירים חיצוניים מתחילים בשוק ומתחברים לכף הרגל בגידים ארוכים. הם אחראים לתנועות הגדולות, כמו הרמה והורדה של כף הרגל. שרירים פנימיים נמצאים בתוך כף הרגל עצמה. הם קטנים יותר, מייצבים את הקשתות ושולטים בתנועות העדינות של האצבעות.
איך כל זה עובד בהליכה
בכל צעד כף הרגל מחליפה תפקיד. ברגע הנחיתה היא גמישה, סופגת את הזעזוע ומסתגלת לקרקע. בשלב הדחיפה היא הופכת למנוף יציב שמעביר את הכוח קדימה. המעבר הזה תלוי במבנה העצמות, בקשתות ובשרירים. כשאחד מהם לא עובד כמו שצריך, העומס עובר לאזורים אחרים, ולעיתים גם לברכיים ולגב.
איך מדרסים תומכים במבנה כף הרגל
מדרס לא משנה את מבנה העצמות, אבל הוא יכול לשנות את האופן שבו העומס עובר דרכן. מדרס שנבנה לפי מבנה כף הרגל תומך בקשת בגובה שמתאים לה, מפזר את הלחץ מאזורים עמוסים כמו העקב או כרית כף הרגל, ועוזר לכף הרגל לעבוד בצורה מאוזנת יותר בכל צעד.
מכיוון שאין שתי כפות רגליים זהות, מדרסים אורטופדיים צריכים להתאים למבנה ולצרכים של כף הרגל. לכן, מדרסים בהתאמה אישית מתחילים בבדיקה של גובה הקשתות, פיזור הלחצים ודפוס הדריכה.
